לזכור ולעולם לא לשכוח ?

פורסם במדור כתבות מומלצות, בתאריך 19 אפריל 2015

מסעות לפולין, אנדרטאות, מוזיאונים במחנות ההשמדה ותוכניות לימוד חווייתיות- כיצד נצליח לשמר את זיכרון השואה בקירבנו?

עם חלוף השנים והתמעטות ניצולי השואה בקרבנו, יש חשש כי יעלם זיכרון השואה ועימה לקחיה. "אל גיא צלמוות", ספרם החדש של פרופ' ניצה דוידוביץ ופרופ' דן סואן מאוניברסיטת אריאל, מתחקה אחר מפעלי ההנצחה השונים ובוחן את האפקטיביות שלהם. "כל המחקרים בספר עוסקים, מנקודות מבט שונות, בצורך בלימוד חוויתי כתהליך שבו הלומד רוכש מיומנויות וערכים כתוצאה מחוויה ישירה בלתי אמצעית." מסבירה פרופ' דוידוביץ, מעורכי הספר. "רצינו לבדוק האם סוג הלמידה הזו משפיע על הלומד והאם זה תורם להבנת נושא השואה".

במחקרה אשר פורסם בספר, העוסק באנדרטאות זיכרון, מסבירה ד"ר רות דורות מאוניברסיטת אריאל את חשיבות העיסוק בנושא: "ככל שמתמעטים שורדי השואה והדור השני אף הוא מתקדם בשנים וככל שהכחשת השואה מוסיפה להרים ראש, גובר הצורך להקפיא את הזיכרון, לצרוב את הרשע בזיכרון הקולקטיבי ולנצלו למטרות חינוך כדי למנוע את הישנותו." בעיניה של דורות, האנדרטאות הוקמו כמוזיאונים וכארכיונים מתוך צורך למלא את מקום הקבר והמצבה, הבית שנשרף והקהילה שחרבה עבור הניצולים. דורות מוסיפה ואומרת: "עם קום דור חדש תיהפך השואה לאירוע היסטורי במקרה הטוב או לסיפור שהפך למיתוס שהוא בדיה במקרה הרע. עלינו מוטלת החובה החינוכית להעביר אל הדור הבא תמהיל של עובדות היסטוריות וכן היבטים מוסריים, ישראליים- יהודיים ואוניברסאליים- דמוקרטיים."

מחקר בולט נוסף בספר עוסק במסעות לפולין. המחקר בדק כיצד נתפס המסע לפולין בעיני הורים, מורים, מדריכי מסע לפולין והמשתתפים במסע. המחקר מצא כי על אף שכולם מסכימים כי יש חשיבות למסע עצמו, יש נטייה להפריז בכוחה של החוויה להעביר מסרים לאורך זמן. בעיקר נמצא כי ההורים והמורים, מנקודת המבט המחנך, תולים במסע תקוות גבוהות מדי ומצפים מהמסע למלא פונקציות חינוכיות שהוא אינו מסוגל למלא. מסקנת המחקר היא כי על אף שיש חשיבות רבה לקיומו של המסע כחלק מלימוד השואה, המסע לא מסוגל להיות חוויה מלמדת יחידה.

עורכי הספר, פרופ' דוידוביץ ופרופ' סואן מוסיפים ואומרים כי: "בעידן הפוסט–מודרני של מחשוב, דיגיטציה ויצירת מציאות וירטואלית שבה עולמות נבראים ונעלמים בלחיצה על מקש ובדפדוף מגע, משימת ההנצחה איננה קלה. יש לקוות כי ההנצחה במוזיאונים והאנדרטאות, המנוגדים לעולם הווירטואלי, יתקבלו באהדה כ"מוצגי קבע". יש לתור אחר אמצעֵי הנצחה שיפנו אל הזיכרון החווייתי מכיוון שרק אמצעי שיעיר ויעורר את הרגש האנושי יצליח לבנות מונומנט בלב האדם, שאותו יישא עמו בכל אשר ילך."

תגיות: