בעקבות צלם 2012– סבב ב'
פתיחה: 31.5.12 בשעה :0018
נעילה: 14.6.12
הגלריה ע"ש מורל דרפלר במרכז האקדמי ויצו חיפה
רח' הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה. טל. 04/8562540 א' – ה' 10:00 – 18:00
בעקבות צלם היא תערוכה ייחודית שמציגים סטודנטים בשנה ב' מהמחלקה לצילום במרכז האקדמי ויצו חיפה. במסגרת קורס לצילום בין זמננו, בהנחיית תמר סצמסקי, בחרו הסטודנטים בצלמים מרכזיים מהארץ ומהעולם, ובמהלך השנה חקרו לעומק את יצירתם, הן מבחינת נושאי הצילום והן מבחינת ההיבטים הטכניים ומאפייני התקופה. המחקר הוביל לעבודה של כל סטודנט, שהושפעה מעבודתו של הצלם הנבחר אבל התפתחה לכיוון אישי. במהלך העבודה הכירו הסטודנטים שורה של צלמים מרכזיים שעבודתם משמעותית להבנת זרמים בצילום, להיכרות עם התפתחויות סגנוניות וטכנולוגיות ולהבנת ציוני דרך מרכזיים בהיסטוריה של הצילום. חלק מהסטודנטים אף יצרו קשר עם הצלמים הנבחרים ואלה התעניינו מאוד בפרשנות האישית שניתנה לעבודתם.
הסטודנטים בחרו צלמים העוסקים בתחומים שונים החל מצילום עיתונות, צילומי חטף, תיעוד חברתי, תיעוד אישי וגם צילום מבוים. נבחרו צלמים שעבדו בתקופות שונות החל משנות ה -60 ועד ימנו, אמנים בינלאומיים מכל העולם וישראלים החיים ועובדים בארץ.
התערוכה תוצג בשלושה מחזורים בני כשבועיים. משתתפי הסבב השני:
סמר עואדייה צילמה בעקבות הצלמת השוודית אריקה סווינסון. סמר בחרה את הפרויקט שבו אריקה מתעדת את חייה היומיומיים , פרויקט מתמשך, בסגנון יומן אישי מצולם. דרך היומן הזה באים לידי ביטוי מצבי רוח,, סיפורי חיים קטנים, רגשות ושלל חוויות הקשורות לתקופה בה צולמו הצילומים. סמר ניסתה לחבר בין הדברים הכי אינטימיים יומיומיים לבין רגשות אוניברסאליים. היא מנסה לדבר על האוניברסאלי דרך האישי – אחד המוטיבים המרכזיים בעבודתה של סווינסון.
יוליה ברזין בחרה לצלם בעקבות העבודה "קרוב יותר" של הצלמת אלינור קרוצ'י.
בעבודתה, אשר נמשכת כבר קרוב ל26 שנים ותמשך לכל אורך חייה, כדבריה, בחרה אלינור לצלם את בני משפחתה ואת עצמה ברגעים הכי אינטימיים, באותם רגעים בהם רוב האנשים לא יבחרו לקחת מצלמה ולתעד.
האינטימיות שאלינור חולקת עמנו, מרגשת מחד ועלולה לעורר מחלוקת מאידך.
יוליה מבקשת לבדוק האם אותם חוקים וקווים אדומים ,או היעדרם חלים עליה ועל משפחתה, האם האינטימיות היא מושג נתון לפרשנות, או שמא כולנו חווים אותה באופן זהה, ויותר מכל מבקשת לבדוק את גבולותיה שלה כצלמת צעירה.
דפנה גלעד צילמה בעקבות הצלמת האמריקאית סוזאן וורשם. בעקבות מות אמה החלה סוזאן לתעד את האנשים הנותרים שהיו חלק מילדותה ואת המקומות שהינם חלק בלתי נפרד ממי שהיא היום. בהשראתה, דפנה החלה לחקור את הסביבה בה גדלה ללא הנוכחות של הוריה. היא שבה אל המקומות והרגעים שהיו חלק מילדותה, תעדה והנציחה רגעים שהיו ואינם עוד, וכאילו ניסתה להשיב אותם לחיים באמצעות הצילום. דפנה מנסה לרדת למשמעות תחושת הבית החסר, היא מנסה לצלם את הבית בו גדלה אך לא מצלמת בו אפילו ולו פריים אחד. הצילומים צולמו בבתיהם של האנשים הקרובים לה ביותר ובארגנטינה בעת שביקרה את הוריה, היא לא מציינת בפנינו איזה פריים צולם איפה במטרה לנסות ולייצר תחושה של בית שלם שכרגע לא בנמצא.
סופי ברוקס עבדה בעקבות הצלם האמריקאי סטפן שור, אחד הצלמים הראשונים שצילם בצבע בתחום האמנותי בשנות70 . הצילומים שלו נותנים לצופים הזדמנות להתרשם מפרטים מורכבים בסצנות יומיומיות, כמו במצב של מודעות מועצמת. עבודתו, "Uncommon Places", שור החליט לעשות מסע דרך חלק גדול של ארה"ב שעד אז הוא לא הכיר היטב. השאיפה שלו הייתה לארגן את הפרטים שהוא ראה בדרך בקומפוזיציות מסודרות, צבעוניות ומושכות לעין. כתושבת חוץ, סופי מצלמת את ישראל באופן דומה לשור כשהוא צילם את המסע שלו. בעבודתה, היא נוסעת ברחבי הארץ ומחפשת קומפוזיציות אולטימטיביות המייצגות את החוויה במקום החדש לה בכדי לעשות כך, היא מאמצת את הדרך של שור לשמור על הסדר והאסתטיות בפריים. בכל אזור בו היא מבקרת,, סופי משתדלת לדלג על האטרקציות הגלויות ומחפשת דווקא את הנושאים הנמצאים בפריפריה, ורובם נמצאים בדרך לאטרקציות עצמן.
