כתבות ממאי, 2014

המכללה האקדמית הדסה – יום ירושלים

פורסם במדור כתבות מומלצות, בתאריך 30 מאי 2014

המכללה האקדמית הדסה – מחוברים תמיד…  לירושלים

בין כל המוסדות להשכלה גבוהה הקיימים בירושלים, מנצנצת לה בגאון מכללה אחת ותיקה וייחודית.

2700 הסטודנטים הלומדים במכללה האקדמית הדסה, בתוכניות לימוד מגוונות וייחודיות לתארים ראשונים ושניים, מהווים את חוד החנית של הפיתוח העירוני, משתלבים במרחב התעסוקתי, התרבותי, היצירתי של ירושלים ורבים מהם נשארים לגור בעיר, להתפתח איתה ולראות בה את המקום הכי מתאים ונכון לעתידם, וכאשר מדובר על מכללה שלמעלה ממחצית הסטודנטים הלומדים בה אינה ירושלמית, מדובר על תרומה לא קטנה לדמוגרפיה העירונית ולשינוי החברתי בה וכפי שאומר פרופ' פרידלנדר, נשיא המכללה: "המכללה מובילה מזה שנים את ההשכלה הגבוהה במרכז העיר ירושלים, אנו מחוברים לתושבים, לעסקים ולחברות במגזר הציבורי והעסקי. אני גאה על כך שמאות מבוגרי המכללה ממוקמים בעמדות מפתח בחברות מובילות בעיר ואנו עושים כל שביכולתנו להשאיר בירושלים את הסטודנטים הרבים שמגיעים ללמוד אצלנו, בין השאר באמצעות המרכז לניהול קריירה שהקמנו וארגון הבוגרים החדש שלנו".

פרופסור ברטולד פרידלנדר הוא פרופסור לביוכימיה, עולה שהגיע בשנת 1976 לירושלים וקבע בה את ביתו, ואשר התנהל, לאורך שנים ארוכות, בין העולם העסקי לבין העולם האקדמי, בין החינוך לעשייה. מאז מונה לנשיא המכללה, הוא, וצוות המכללה, מקדמים ומפתחים את הקשר בין המכללה לירושלים ובין הסטודנטים לתושביה: "העיר ירושלים היא חלק מה- D.N.A של המכללה האקדמית הדסה, אנו נמצאים ופועלים בעיר מזה חמישה עשורים, מעורבים ותורמים לקהילה ומקיימים תוכניות אקדמיות ייחודיות לתארים ראשונים ושניים.   במוקד עשייתנו, פיתוח מצויינות, טיפוח יזמות ויצירתיות והובלה של אלפי סטודנטים לעבר משרות מפתח בכל התחומים.  כחלק מתהליך הלימוד אנו, כמכללה שממוקמת בטבורה של ירושלים ורואה את עצמה חלק בלתי נפרד מהעיר, מקפידים שכל הסטודנטים שמופנים על ידינו לפעילות בקהילה יפעלו רק בעיר ירושלים".

 

בין הפעילויות הקהילתיות, אותן מזכיר נשיא המכללה, אפשר למצוא חונכות לנוער בסיכון, פעילות בתחום החינוך המיוחד, פעילות בבתי אבות, פעילות במרכז למידה במזרח ירושלים, פעילות מגוונות במרכז המתנדבים של יד שרה, מרש"ל-פעילות עם אוכלוסייה לקוית ראיה או כבדת שמיעה, מקלט לנשים מוכות, שיקום ושיפוץ של רחובות וגינות ברחבי העיר, שיפוץ מבנים, סדנאות צילום לנוער בסיכון, גיוס סטודנטים להתנדבות לשעת חירום  ועוד ועוד, כאשר הכל נעשה מתוך רצון כנה, אמונה בצדקת הפעולה והבנה כי רק דרך הטיפוח הסביבתי אפשר להגיע להגשמה מלאה של הרעיון האקדמי.

בכל תכנון של הפעילות האקדמית והחברתית המכללה מקפידה לקחת בחשבון את התרומה לעיר ירושלים ולפיתוחה:

א. החוג לניהול ארגוני שירות- החוג מהווה כור היתוך לסטודנטים מכל גווני הקשת החברתית בארץ, חילוניים, מסורתיים, חרדים, עולים חדשים ומיעוטים ומושך לירושלים סטודנטים רבים מן החוץ.

ב. החוג לביוטכנולוגיה- ירושלים התפתחה בעשור האחרון לבירת הביוטק' של ישראל ובוגרי המכללה האקדמית הדסה נוטלים חלק בתהליך זה ומחזקים את ירושלים ואת תעשייתה זו.

ג. החוג להפרעות בתקשורת- המרפאות הקהילתיות של החוג ידועות ברחבי ירושלים והארץ. בנוסף, החוג מפעיל מרכז לאנשים הלוקים באפזיה ולבני משפחותיהם ונותן להם מקום לפעילות חברתית יחד עם למידה והפעלה של עזרי תקשורת.

ד. החוג למדעי בריאות הסביבה- הסטודנטים תורמים לשיפור איכות החיים בירושלים. הסטודנטים פועלים, ביחד עם אנשי מקצוע של עיריית ירושלים, ביישום "אסטרטגיות ירוקות" בעסקים ומסייעים בניטור זיהום האוויר, ביחד עם המשרד להגנת הסביבה, במרכז העיר הסואן והעמוס בכלי תחבורה.

ה. החוג לאופטומטריה ומדעי הראייה- בנוסף לקורסי היסוד התיאורטיים, תלמידי החוג נותנים סיוע לציבור הרחב במרפאות עיניים ייעודיות הנמצאות בקמפוס ומספקים שירות חשוב ונחוץ לתושבי ירושלים והסביבה.

ו. מדעי המעבדה הרפואית- הסטודנטים של החוג משובצים להכשרה מעשית, בין שנת הלימודים השניה והשלישית, במעבדות רפואיות או במוסדות  מחקר ברחבי ירושלים. קשר זה מחזק את הקשרים הקיימים של המכללה עם המעבדות הרפואיות ותעשיות ההיי-טק בעיר.

ז. עיצוב תעשייתי מכליל- החוג שיתף השנה פעולה עם קבוצת רוקמים, עולים חדשים מאתיופיה שגרים בשכונת קריית מנחם. הסטודנטים פיתחו מוצרים מסחריים המשלבים עבודות רקמה בעיצוב המוצר. סטודנטים מהחוג לתקשורת צילומית תיעדו את התהליך. המוצרים הוצגו במסגרת "שבוע העיצוב" בירושלים.

ח. מדעי המחשב- עם סיום לימודיהם תורמים הבוגרים לתעשיית ההיי-טק בירושלים, נקלטים בחברות המובילות או יוצאים לדרך עצמאית ממנה, בשאיפה, תצא אינטל הבאה.

ט. פוליטיקה ותקשורת- הסטודנטים של החוג יוצרים קשר מיוחד לירושלים באמצעות התמחויות מקצועיות בעיר ועל ידי הצטרפות לכוח העבודה העירוני עם סיום הלימודים. הסטודנטים השתתפו בבחירות העירוניות השנה ולמדו את התהליך הפוליטי על ידי עבודה לצד המועמדים.

י. החוג לתקשורת צילומית בו הסטודנטים נדרשים  להפיק פרויקטים של צילום עיתונאי או להפיק סרטים דוקומנטריים. הסטודנטים של המסלול לצילום היו  אחראים, השנה, לתיעוד פרויקט עם רוקמים אתיופיים מקהילת קרית מנחם וצילום המוצרים הגמורים, פרויקט שהיווה חלק מהתערוכה של "שבוע העיצוב" בירושלים שהתקיימה בבית הנסן.

לסיכום, מבקש פרופ' פרידלנדר לומר כי "אנו נמצאים בעיצומו של פרויקט התרחבות הכולל בין השאר הקמה של בניין חדש, בסיועו ותמיכתו של ראש העיר, מר ניר ברקת,  ונמשיך לפעול ולעשות בכדי לקדם את ההשכלה הגבוהה בירושלים, להקים חוגים חדשים ולאפשר השכלה גבוהה לכל מגוון האוכלוסיות בעיר תוך הקפדה על מצוינות אקדמית, פעולה בקהילה ותרומה למגזר העסקי והציבורי בעיר. ביום חג זה, אנו מאחלים לעיר ירושלים ולראש העיר, חברנו ניר ברקת, עוד שנים מוצלחות של עבודה פורייה, של קידום ההשכלה וקידום הצעירים"

ויצו חיפה בשבוע האיור 2014 | מחסן 2 נמל יפו | הפתיחה: 22.5.14 בשעה 17:30

פורסם במדור כתבות מומלצות, בתאריך 12 מאי 2014

המחלקה לתקשורת חזותית מציגה:

ילדים גדולים

תערוכה במסגרת 'אוהבים אמנות. עושים איור.' | שבוע האיור 2014

מחסן 2, נמל יפו

 

אירוע פתיחה חגיגי: חמישי 22.5.14 , 17:30

תערוכה: 22.5 – 31.5

א׳-ה׳ 20:00-16:00, שישי 17:00-11:00, שבת 11:00 – 19:00

אוצרים:

ראש המחלקה לתקשורת חזותית ירון שין (jewboy), פרופ׳ טרי שרויאר, המאיירת גיל-לי אלון קוריאל

 

המחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה מציגהבשבוע האיור 2014 גוף עבודות מרשים ורחב היקף של מרצים, בוגרים וסטודנטים, הבודקים את מקומו של האיור בחיינו וחוקרים את גבולות ההגדרה של המושג איור ואת נקודות ההשקה שלו לעיצוב, אמנות, אנימציה וסיפור.

 

ירון שין, ראש המחלקה לתקשורת חזותית:

" לצד התפישה המסורתית לפיה אנו רגילים לחשוב על איור כעל רובד נוסף הנוכח בספרות ילדים, התומך בסיפור והופך ילדים והורים לשותפים לחווית הקריאה, צומחת תופעה מרעננת המתייחסת לאיור כשפה חזותית לגיטימית ומרתקת, המופנית למבוגרים בלבד. ניתן לזהות מגמה זו דרך יישומים כגון: הרומן הגרפי או איור שאינו תלוי טקסט. שיאו של האיור הוא ביכולתו לספק תוכן ולא לקשט או לארוז. ולכן הדגש בתערוכה שלנו הוא על האיור כאמצעי ביטוי עצמאי, נטול טקסט הפונה למבוגרים הן בתוכן והן בצורה" .

 

בתערוכה יוצגו כמאתיים עבודות, מחולקות לסדרות, במגוון עשיר של טכניקות ומדיומים. מרצים בוגרים וסטודנטים ישתלבו על קירות החלל העצום והמחוספס בנמל יפו הוותיק.

בין המציגים: סטודנטים של המחלקה לתקשורת חזותית עיצוב גרפי ואנימציה, בוגרי המחלקה ומרצי המחלקה ביניהם: אבנר כץ, גיל לי אלון קוריאל, דנה שמיר, עפרה עמית, שחר קובר, אוהד אלימלך ועוד.

 

כחלק מהתערוכה, נציג בחלל נפרד עבודות מאוירות של המעצב אליהו (מתוקה) שוורץ ז"ל, אשר הקים את המחלקה לתקשורת חזותית-עיצוב גרפי בויצו חיפה ובמעמד זה אנו מבקשים להוקיר את זכרו.

 

לטאמבלר של התערוכה: http://wizodesignacademy.tumblr.com/

 

התערוכה מתקיימת במסגרת שבוע האיור 2014 שיתקיים ברחבי תל אביב כחלק מפרויקט

אוהבים אמנות. עושים אמנות הנערכים מידי שנה מטעם המחלקה לאמנויות בעיריית תל אביב.

 

יזם ואוצר ראשי של שבוע האיור 2014 –  יובל סער

מה הופך מעצב למנהיג? יום עיון של המחלקה לניהול עסקי בויצו חיפה | 20.5.14

פורסם במדור כתבות מומלצות, בתאריך 11 מאי 2014

המחלקה לניהול עסקי במרכז האקדמי ויצו חיפה מקיימת יום עיון בנושא:

מנהיגות בעיצוב – האם יש חיה כזאת ?

 

יום שלישי  20.5.14 10:00 –12:30

המרכז האקדמי ויצו חיפה, אולם 207. הגנים 21, חיפה. טל: 04-8562535

 

הכניסה חופשית

 

המחלקה לניהול עסקי במרכז האקדמי ויצו חיפה מארחת יום עיון אשר יעסוק,בין היתר, בשאלות כמו:האם יש פשר או מובן למנהיגות בתחומי העיצוב השונים?אם יש משמעות לכך, מהו אופייה של מנהיגות זו?האם יש למנהיג בתחומי העיצוב תפקיד או שליחות בחברה?האם יש הבדל בנושא בין תחומי העיצוב השונים?

מנחה: ד"ר רמי דברת, ראש המחלקה לניהול עסקי ויועץ ארגוני.

לדבריו: " החשיבות המיוחדת של יום העיון היא בכך שהוא מתקיים במוסד גבוה לעיצוב אשר משולבת בו מחלקה אקדמיתללימוד מקצועות הניהול. הנושאים אשר ידונו ביום העיון המשיקים בין ניהול ומנהיגות לבין נושאים הקשורים לעיצוב,  ממחישים את אופיו המיוחד של המרכז האקדמי ויצו חיפה ואת השילוב הייחודי הזה המתקיים רק כאן".

משתתפים:

פרופ' מיכה פופר-   פרופסור בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, משמש כראש המגמה לפסיכולוגיה ארגונית-תעסוקתית. במחקריו הוא עוסק באספקטים שונים של מנהיגות, חינוך למנהיגות, מנהיגות צבאית ולמידה ארגונית.

הרצאתו תעסוק בשאלות כמו : מדוע אנו נמשכים למנהיגים ? מדוע אנשים מסויימים נתפסים  ככריזמטיים במיוחד בעינינו ? מהם בעינינו  מרכיבים של "גדולה " ?  האם יש במשיכה הזו  חוקיות  אוניברסלית או שמא  מדובר בתופעה שיש לה ביטויים שונים במצבים והקשרים תרבותיים  שונים .

התשתית המושגית שתוצג  במהלך הרצאה תשמש בסופה לדיון  ובחינה של שאלות, כמו : מהם דימויי וייחוסי מנהיגות בכמה עיסוקי מדע ואמנות .

 

מר קני סגל-ראש החוג לעיצוב תעשייתי מכללת הדסה, מנכ"ל מרכז העיצוב בירושלים, שותף בחברת PublicZone המתמחה בתחום התחבורה.

ההרצאה תעסוק בסוגית  מקומה (אם בכלל) של מנהיגות בעיצוב.האם בעיצוב יש ערכים מובנים של מנהיגות? ואם כן, באיזה אופן זה בא לידי ביטוי במקצוע שעוסק בצורה ופונקציה?

במהלך ההרצאה יוצגו  מספר דוגמאות כמקרי מבחן לבחינת חלופות הקשורות לסוגיה.

 

מר שמעון ריישר-מרצה במחלקה לתקשורת חזותית במרכז אקדמי ויצו חיפה, איש פרסום.

הרצאה תציג שני צמדים של מנהיגים מקוריים, בעלי השפעה מרחיקת לכת בטווח ובזמן, הן בתחום האסטרטגיה השיווקית והן בתרגומה לאסטרטגיה פרסומית- עיצובית.

הזוג הראשון- מחברת הענק הגרמנית AEG- היזם והוגה הדעות אמיל רטנהו והארכיטקט, אמן- מעצב , פיטר בארנס.הזוג השני- מחברת אפל- המייסד סטיב ג'ובס והמנהל האמנותי סר ג'ונתן אייב.

חוצים גבולות | מעצבים פועלים במרחב האמנות | הגלריה בויצו חיפה

פורסם במדור כתבות מומלצות, בתאריך 4 מאי 2014

חוצים גבולות

מעצבים פועלים במרחב האמנות

 

מיקי אוחנה /  גלי כנעני  /  יעל פרידמן / מאיה צימרמן / דניה צ'למינסקי

 

אוצרת:  ענת גטניו 

 

תערוכה: 15.5.14 – 11.6.14

 

הגלריה במרכז האקדמי ויצו חיפה

רח' הגנים 21,  המושבה הגרמנית, חיפה   טל. 04/8562554

א' – ה' 10:00 – 18:00,  ו' וערבי חג 10:00 – 13:00 , שבת-סגור

 

 

בתערוכה מציגים חמישה מעצבים הבאים מתחומים שונים: צורפות, עיצוב מוצר ועיצוב טכסטיל, אשר יצירתם מטשטשת את הגבול שבין עיצוב לאמנות פלסטית. הם פועלים באיזור הדמדומים שבין השימושי לקונספטואלי תוך שהם חוצים את גבולות המדיום שלהם אל מרחב האמנות. היצירות המוצגות בגלריה, משקפות תנועה זו של בין לבין, הן נטועות בדיסציפלינה של המעצב אך מרחיבות את גבולותיה.

 

מיקי אוחנה, יוצר אוטודידקט בעל קול ייחודי, מציג בתערוכה עבודת קיר גדולה המורכבת מעשרות רישומים צפופים היוצרים גוש גדול של ראשים. אוחנה "רושם" על בד בחוט שחור באמצעות מכונת תפירה, ומוציא תחת ידיו רישומים מלאי הבעה בעלי קו רגיש.

אוחנה איננו מזוהה עם תחום מסוים של עיצוב, אך טכניקת התפירה משמשת לו גם בעיצוב "בובות" בד שחורות רכות נטולות הקשר ילדי. בתערוכה מעצים אוחנה את קנה המידה שלהן ומציג דמות ענק רכה בגובה 6 מ', תלויה מן הקומות העליונות בחלל המרכזי של הגלריה. ממדיה המונומנטליים סותרים את אופייה התמים כביכול של ה"בובה" ומכניסים ממד חידתי לעבודה.

 

מיקי אוחנה הוא יוצר רב-תחומי, יליד ישראל. בעל סטודיו חייט פרא הממוקם במתחם 21, בעיר התחתית בחיפה. אוחנה הוא אוטודידקט בהכשרתו אך למד אנימציה בבי"ס מנשר לאמנות ובבצלאל. בעברו עסק בשחזור רהיטים ובבניית תפאורות לקולנוע. זו הפעם הראשונה שעבודותיו מוצגות במסגרת תערוכה. 

 

גלי כנעני, מציגה בתערוכה 3 גופי עבודות: מקבץ של עבודות המבוססות על פירוק  חלקי ביגוד ובנייתם לכדי יצירת טכסטיל חדשה, סדרה קטנה של עבודות לבד בהם מוטבע "רישום" מתכתי שעברתהליך של קורוזיה, ועבודת רצפה מותאמת חלל המורכבת מעשרות ספרים היוצרים דגמיות המאזכרת אריגה.

גלי כנעני חוקרת ביצירתה את מבניות האריג ואת הטכניקות הטכסטיליות, על ידי פירוק פרטי לבוש ובגדים משומשים. פעולת המחקר החומרית חושפת את חומרי הגלם ואת הקונסטרוקציה של הבדים. מן האלמנטים הפרומים היא יוצרת עבודות חדשות, משוחררות מכל פונקציונליות, המאפשרות קריאה חדשה של המדיום מנקודת מבט מושגית ואמנותית.

 

גלי כנעני היא מעצבת טכסטיל, ילידת ישראל. חיה ויוצרת בקיבוץ הסוללים.

החלה את דרכה בלימודי צורפות, והמשיכהלתואר ראשון בעיצוב טכסטיל בשנקר. נסעה ללימודים מתקדמים בעיצוב טכסטיל ביפן, לאחר שקיבלה מלגה מטעם ממשלת יפן. בראשית דרכה פעלה כמעצבת בתעשיית הטכסטיל, אך במהלך הזמן פנתה לתחום האפור שבין עיצוב לאמנות, כשהיא נשארת נאמנה למדיום הטכסטיל. ב-2013 זכתה בפרס אנדי לאמנויות עכשוויות ובפרס העיצוב של משרד התרבות,ובעקבות כך הציגה תערוכת יחיד במוזיאון ת"א. הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות. מרצה במחלקה לעיצוב טכסטיל בשנקר ובמחלקה לצורפות בבצלאל. 

 

יעל פרידמן יוצרת תכשיטים המאתגרים את מסורת הצורפות, על ידי הרחבת טווח החומרים ועולם הדימויים והכנסת היבטים משחקיים שאינם מזוהים עם התחום. תכשיטיה דורשים מן העונד אותם להיות אקטיבי, לפענח את האפשרויות הגלומות בהם ולהשתתף במשחק.

פרידמן תציג עבודות תלת-ממדיות עשויות מקרטון, מעין הגדלות ענק של תכשיטים פרי עיצובה.  ההגדלה המתפקדת כאובייקט פיסולי לכל דבר, מאפשרת לראות את מבנה התכשיט שיש בו אלמנטים של פירוק והרכבה.  משחקים בקנה-מידה ובחומרים באים לידי ביטוי גם בפסלי נייר גדולים או מיניאטוריים הנראים כראשי חיות או מפלצות, וכן בעבודת רצפה הכוללת למעלה ממאתיים מקקים בגודל 1:1 מפוסלים מחימר  רך (soft clay).

 

יעל פרידמן היא צורפת, ילידת ישראל. חיה ויוצרת במבשרת ירושלים.

למדה עיצוב גרפי בבי"ס לעיצוב ויטל והמשיכה ללימודי צורפות בסאן פרנציסקו. בעלת תואר ראשון במחלקה לצורפות בבצלאל, ותואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל. המשיכה לכתיבת תזה בחוג לאמנות באוניברסיטת הנגב בבאר-שבע.

פרידמן בעלת סטודיו עצמאי Y.A.Y.O Design, היא הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם. כמו כן אצרה תערוכות בתחום הנייר והצורפות.

זכתה בפרסים שונים, ביניהם פרס העיצוב של משרד התרבות לשנת 2011.

http://www.yayo-design.com/

 

מאיה צימרמן מציגה קבוצת עבודות תלת-ממדיות דמויות אימום (בובת תצוגה) המציגים פלג גוף עליון (טורסו) של נשים צעירות. האימומים עשויים פרוסות-פרוסות של קרטון גלי המונחות זו על זו. צימרמן ערכה סריקת קינקט (סריקה לגוף תלת ממדי) של נשים צעירות בעלות פרופורציות גוף שונות, אשר ענו לפניה שלה בפייסבוק. התוצר הממוחשב עבר פריסה לשכבות ונחתך בלייזר.

צימרמן אשר באה מעולם עיצוב המוצר העכשווי משתמשת בידע וטכנולוגיות שיתופיות אשר העברתם מתנהלת באינטרנט בתוך קהילות מעצבים המנסים לפתוח את הדיאלוג ביניהם. בעבודתה היא מבקשת לדבר על הסטנדרטיזציה של עולם האופנה התעשייתי, המחלק את הגוף הנשי למידות קבועות ומוגדרות, שאינן יכולות להכיל את השונות המתקיימת במציאות. 

 

מאיה צימרמן היא מעצבת מוצר, ילידת ישראל, בעלת גלריה וסטודיו רב תחומי לעיצוב במתחם 21, בעיר התחתית בחיפה. היא למדה במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל והמשיכה לתואר ראשון בעיצוב תעשייתי באקדמיה לעיצוב איינדהובן, בהולנד. כיום היא עוסקת בפיתוח מוצרים, מידול ועיצוב גרפי.

השתתפה בתערוכות קבוצתיות.

 

דניה צ'למינסקי, היא צורפת בעלת קול ייחודי אשר יצירתה מרחיבה את גבולות המדיום אל המרחב הקונספטואלי. היא נוגעת במגוון רחב של חומרים ומשתמשת בשיטות עבודה השאובות מעולם האמנות הפלסטית. בתערוכה היא מציגה גוף עבודות הדוק – סדרת סיכות דש הניתנות לפירוק והרכבה, מורכבות מחלקים קטנים דמויי אבני לגו. הסיכות מאזכרות את אותות מלחמות ישראל המורכבים מפסי צבעים בעלי משמעות סימבולית שנקבעה על ידי צה"ל. הצבעים והעיבוד החופשי שבסיכות של צ'למינסקי נעשו בזיקה לסימבוליקה זו, אך היא פותחת אפשרות להרכבה אישית של עונד הסיכה על פי ערכיו שלו.

צ'למינסקי מציגה את הסיכות "ענודות" על גבי סדרת תצלומי טורסו גברי – אבטיפוס של קצין אנונימי לבוש מדים. לצדם מוצג סרט וידאו המציג את האופי המשחקי של התכשיט בעל ההקשר המטריד.  

 

דניה היא צורפת, ילידת מקסיקו. חיה ויוצרת בתל-אביב.

היא בעלת תואר ראשון במדעי החיים באוניברסיטה העברית. את דרכה באמנות החלה בתחום הצורפות ובהמשך השתלמה בטכניקות ובחומרים שונים. למדה עיצוב לאמנויות הבמה בשנקר.

היא השתתפה בתחרויות בינלאומיות וזכתה בפרסים. כמו כן השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות. 

http://www.daniachelminsky.com/

 

בעקבות צלם 2014 – סבב א' – הגלריה ע" דרפלר בויצו חיפה

פורסם במדור כתבות מומלצות, בתאריך 4 מאי 2014

בעקבות צלם 2014–סבב א'

7.5.14–19.5.14

הגלריה ע"ש מורל דרפלר – המרכז האקדמי ויצו חיפה

רח' הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה. טל. 04/8562540    א' – ה' 10:00 – 18:00

 

'בעקבות צלם' היא תערוכה ייחודית שמציגים סטודנטים בשנה ב' מהמחלקה לצילום, מדיה וקולנוע במרכז האקדמי ויצו חיפה. במסגרת קורס לצילום בין זמננו, בהנחיית תמר סצמסקי, בחרו הסטודנטים בצלמים מרכזיים מהארץ ומהעולם, ובמהלך השנה חקרו לעומק את יצירתם, הן מבחינת נושאי הצילום והן מבחינת ההיבטים הטכניים ומאפייני התקופה.  המחקר הוביל לעבודה של כל סטודנט, שהושפעה מעבודתו של הצלם הנבחר אבל התפתחה לכיוון אישי. במהלך העבודה הכירו הסטודנטים שורה של צלמים מרכזיים שעבודתם משמעותית להבנת זרמים בצילום, להיכרות עם התפתחויות סגנוניות וטכנולוגיות ולהבנת ציוני דרך מרכזיים בהיסטוריה של הצילום. חלק מהסטודנטים אף יצרו קשר עם הצלמים הנבחרים ואלה התעניינו מאוד בפרשנות האישית שניתנה לעבודתם.

התערוכה מגוונת ומעניינת. הסטודנטים בחרו צלמים העוסקים בתחומים שונים החל מצילום אופנה, צילומי חטף, תיעוד חברתי, תיעוד אישי וגם צילום מבוים. נבחרו צלמים שעבדו בתקופות שונות החל משנות ה -60 ועד ימינו, אמנים בינלאומיים מכל העולם וישראלים החיים ועובדים בארץ.

 

בין הצלמים שנבחרו על ידי הסטודנטים : ג'וזף קודלקה, אלק סות', דאידומוריאמה, דיאן ארבוס, סטפן שור, אליוט ארוויט, אבדון ועוד רבים אחרים.

 

תמר סצמסקי, מנחת הפרויקט, על עבודותיהם של משתתפי הסבב הראשון:

רעות רץ עבדה בעקבות אלק סות', צלם אמריקאי שיוצא למסעות באזורים שונים בארה"ב כמו מפלי הניאגרה ולאורך נהר המיסיסיפי, ומתעד את החיים בהם. הוא נכלל בין קבוצת צלמים אמריקאית שנקראת "on the road photography" אשר מצלמים ברחבי ארה"ב בדרכים. בצילומיו ניתן למצוא צילומי נוף, פורטרטים וצילומי טבע דומם של מקומות ואנשים שמשכו את תשומת ליבו במהלך המסע.                                               

 

רעות צילמה באזור קיבוצי רמת מנשה, בניסיון לבדוק את הסביבה הקיבוצית, אליה היא משתייכת. הצילומים כוללים את הטבע והחקלאות הקיבוצית, פורטרטים של אנשים החיים בקיבוץ ושאריות של צניעות שאפיינה את הקיבוצים בראשיתם. אזור רמת מנשה הוא אזור בהתחדשות (בנייה חדשה וקליטה של אנשים הבאים מכל רחבי הארץ) ומתוך כך בחרה רעות להציג את הקיבוץ הישן, הפשוט והטוב שהייתה רוצה להמשיך לחיות בו.  

 

איליה רוגינסקי צילם בעקבות ג'וזף קודלקה, צלם צ'כי במקור, כיום מתגורר בצרפת וחבר בסוכנות מגנום. אחד הפרויקטים הראשונים של קודלקה היה צילום דוקומנטרי של צוענים ברחבי אירופה.

איליה בחר לצלם את קהילת הבדואים בישראל. הוא עקב אחר חיי היום יום של הקהילה, בניסיונם לשלב בין אורך החיים המסורתי לבין החיים בעולם המודרני, מציאות מורכבת שבה חיים הבדואים בישראל.

 

ולריהגנזמן צילמה בעקבות דיאן ארבוס, צלמת אמריקאית, שנודעה בצילומי הדיוקנאות שלה. ארבוס, מהחשובות שבצלמי שנות ה-60, צילמה בצורה ישירה אנשים משולי החברה, פריקים, דמויות מוזרות ודחויות. היא  הצליחה לשחרר את מצולמיה מהכבלים הפנימיים שלהם והקנתה להם חופש להרגיש חשופים, מפוחדים ולהראות את הפגמים שלהם. הם לא החביאו את החלקים הלא יפים בעצמם ובגלוי מראים לנו את גופם ואת נשמתם.

ולריה בחרה לצלם אנשים אותם פגשה במקומות שונים, וזיהתה בהם משהו מיוחד. הצילומים מנסים להעביר תחושת אי נוחות כאילו המביט בצילום מציץ באסור. ולריה חיפשה מצד אחד להציג את השונה באור מוכר ונגיש יותר ומצד שני, להראות שבנסיבות המתאימות גם הטריוויאלי יכול ליצור תחושת ריחוק. היא אהבה את המבוכה שנוצרת בינה לבין מצולמיה, משהו חדש ומרגש.

 

מיכל סוקאן עובדת בעקבות הצלם דאידומוריאמה והפרויקט שלו tales of tono.מוריאמה , צלם יפני, נדד עם משפחתו בערים רבות . בעבודותיו הוא שבר את כל מה שהצילום המערבי האמין בו : צילומיו אפלים, מאוד קונטרסטיים, השחורים אטומים, הוא לא התחייב לקומפוזיציה או לפוקוס. בעבודה הזו, הושפע מוריאמה מסיפורים עממיים שנכתבו ב-1910. העבודה מציגה עולם רחוק מהעולם האורבני בו מוריאמה גדל אך משמרת את המאפיינים שהיו גם בשאר עבודותיו. כל חייו מוריאמה היה בדרכים, חיפש אחר ה-home town שלא היה לו מעולם בשל נדודיו הרבים. לדבריו הוא תמיד ראה בtono את ה -home town שלו.

מיכל מראה בעבודתה את הנדודים שלה והחיפוש שלה בדרכים, תוך כדי שימוש במאפיינים הצילומיים של מוריאמה.  היא מצלמת בדרך שבין נצרת עילית לחיפה מכיוון שבשנים האחרונות היא קרועה בין שתי הערים. דרך המסע הפיזי מנסה מיכל להראות את המסע הפנימי ואת החיפוש שלה אחר הhome town.

 

התערוכה מוצגת בשלושה מחזורים בני כשבועיים.