ד"ר אבשלום קור איננו צופה בשידורי הטלוויזיה מסחרית שבה יש לדבריו "הרבה בורות ורשעות", ומטיל על הפרסומאים את האחריות לחדירה הנרחבת של שמות ומונחים מאנגלית לפרסומות בטלוויזיה ובמקומות נוספים. בעוד שבגלי צה"ל, שבה הוא משמש כיועץ לשוני, הוא מצליח לדבריו למנוע בדרך כלל שימוש במונחים באנגלית, הגורמים האחראים לשידורי הטלוויזיה נמנעים לשמור על העברית.

ד"ר קור סיפר כי כל אימת שהוא שומע ברדיו שר בממשלה המדבר בעברית שגויה – הוא מעביר אליו מסרון ובו תיקון.

בשיחה עם סטודנטים ואנשי סגל בית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, במסגרת תוכנית "מפגשים על התעשייה". אמר ד"ר קול בהתייחסו למאמציו לשמור על העברית: "תמיד יש מאבקים בחיים, שום דבר לא בא בקלות. כל אחד צריך להיאבק על הערכים שהוא מאמין בהם".

קור הסביר למאזיניו מדוע חשוב לו כל כך להנחיל את השפה לדורות הבאים. "כאשר אתה מרצה בחו"ל, אתה מקפיד על הלשון, תמיד אנחנו נוהגים בכבוד כלפי תרבויות זרות, אך מזלזלים במה ששייך לנו. שני הדברים שבלעדיהם לא היו יהודים לעם זה הארץ והלשון. הארץ זה הערך היותר חשוב בעיני, מי שעלה לארץ- ילמד עברית דרך ילדיו, הדור הבא. אך גם השפה זה ערך חשוב ביותר ואין לזלזל בו", אמר ד"ר קור.

כאשר נשאל קור על חשיבות הדיבור בשפה העברית, הוא ענה: "העדות הגדולה ביותר לשפה חיה ובועטת היא כאשר היא משתנה ומתפתחת. פחות מפריע לי לשמוע ביטויים חדשים ושימושים שונים בשפה ויותר קשה לי הסגידה לאנגלית ולתרבויות זרות. בעיני, הפשע הגדול ביותר של אהוד אולמרט הוא לא השחיתות, כסף אפשר להחזיר, אלא שהוא בנה בלב עיר הבירה, בדור התקומה בארץ הקודש, שכונה שקוראים לה הולילנד, זה פשע!".

קור המשיך ואמר כי "בחו"ל יש יחס של כבוד לעברית, השפה העתיקה ויש לכך דוגמאות רבות. כשהוקמה ארצות הברית, דנו האבות המייסדים בשאלה מה תהיה השפה בה ידברו במדינה החדשה. אחד האבות המייסדים הציע שעברית תהיה השפה. אני תמיד תוהה לעצמי, שאולי אם הצעתו היתה מתקבלת ובארה"ב של היום היו מדברים בעברית, אולי היינו זוכים לראות ברחובות המרכזיים בתל אביב וירושלים שלטי חוצות בעברית."

על עבודתו בגלי צה"ל סיפר קור כי חשוב לו מאוד להדריך את החיילים, להעביר לימודי עברית לכתבים ("העליתי את מספר השעות בהתנדבות מ7 ל- 60!") ולתקן את הידיעות לפני השידור. "זאת החלקה הקטנה שלי בה אני באמת משפיע".

ד"ר אבשלום קור השתתף בתוכנית "מפגשים עם התעשייה" שבה מתארחים אנשי תקשורת בולטים באולפן הטלוויזיה של בית הספר לתקשורת באריאל. בחודשים האחרונים התארחו בתוכנית בין היתר ירון לונדון, חיים הכט, גדעון לוי, מולי שגב, נוי אלוש והקולנוענית נטעלי בראון.

אוניברסיטת אריאל בשומרון מזמינה אותך ללמוד תואר ראשון ייחודי במסלול הדו חוגי לכלכלה וקרימינולוגיה

תוכנית הלימודים לתואר ראשון במחלקה לקרימינולוגיה הנה תוכנית מרתקת, שכוללת מגוון קורסים מעניינים בתחום הפשיעה והסטייה. במהלך הלימודים נסקרות ההתנהגויות הסוטות והעבירות השונות. ביניהם עבריינות מין, עבריינות נוער, אלימות, רצח, שימוש בסמים  ובאלכוהול ועוד. בנוסף נדונות התיאוריות השונות שמסבירות התנהגויות אלו, תוך התמקדות בהסברים פסיכולוגיים ופסיכופתולוגים, מצבי לחץ ומשבר וגישות סוציולוגיות. במסגרת  הלימודים קיימת התייחסות גם לדרכי הטיפול והמניעה. בשילוב עם תואר בכלכלה במסלול הדו חוגי, תוכנית הלימודים כוללת עולם ידע ייחודי שמקנה לסטודנטים הבנה מעמיקה בתחום הפשיעה הכלכלית לסוגיה, יחד עם ההבנה והידע בתחומי הכלכלה וההיבטים השונים של הפשיעה. מוקד חשוב נוסף בתוכנית לימודים זו היא ההתנסות המעשית שהיא חלק מחובות הלימודים. במסגרת זו הסטודנטים רוכשים הכרות מעשית וניסיון בתחום.

במהלך התואר, נלמדות דרכי אפיון העבריין של הצווארון הלבן, ועונים על השאלות הרלוונטיות כגון מדוע הוא פושע ומדוע הוא מסכן את מעמדו ואת רכושו. נרכשת מיומנות יצירת פרופיל פסיכולוגי של פושע ייחודי זה, וכן הסטודנטים נחשפים לדרכים השונות לגילוי פשעים אלו, וכן בדרכים לתפיסת עבריינים אלו, לרבות איסוף ראיות וסוגית האתגר בהליך השיפוטי. במהלך הלימודים מוצגות גם סוגיות אתיות שונות, דרכי הענישה היעילות ביותר לעבריינים מסוג זה וכן דרכי השיקום לאנשים אלו. בנוסף, הסטודנטים משתלבים במהלך לימודיהם בהתנסות מעשית  באחת המסגרות שעיסוקן באיתור אכיפה ומניעת פשיעה כלכלית, שחיתויות, עבירות צווארון לבן ומעילות. התנסות זו משלימה את הלימודים התיאורטיים ומאפשרת העמקת ההבנה של הידע שנרכש במסגרת הלימודים לתואר. בנוסף ההתנסות המעשית תורמת לניסיון במסגרות עבודה רלוונטיות, ומסייעת לסטודנטים לבחון את דרכם העתידית, ולעמוד בתנאי הקבלה לתואר השני.

תחום עבירות כלכליות, שחיתויות ו"תספורות" נמצא לאחרונה במוקד ההתעניינות הציבורית והמשפטית. הייחודיות של עבירות מסוג זה היא שאין בהן אלימות והן נעשות בתחכום רב על ידי אנשים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. יש צורך בהבנה של תחום עבירות זה, דבר המצריך ידע בשתי הדיסציפלינות קרימינולוגיה וכלכלה. תוכנית הלימודים במסלול הדו חוגי עוסקת בעבריין שונה מהעבריינים שאנחנו רגילים לחשוב עליהם. מדובר על אדם בדרך כלל בשכבות מבוססות של החברה, בעל עמדה חברתית וכלכלית. אדם משכיל, מתוחכם, אשר מבצע פשעים מורכבים ומתוחכמים. כמו כן, פעמים רבות מדובר באדם שגונב לא לשם הישרדות, אלא לשם רווח, עניין, אתגר ופעמים רבות: תאוות בצע – הרצון להשיג יותר ויותר כסף.

פרופ' שרה בן דוד, ראשת המחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל: "באוניברסיטת אריאל יצרנו את המסלול הדו חוגי המתמחה בעבירות צווארון לבן. מדובר במסלול ייחודי הקיים רק באוניברסיטת אריאל. במהלך התואר, יוכלו הסטודנטים ללמוד מאנשי אקדמיה מהשורה הראשונה, המובילים כל אחד בתחומו המקצועי ומצטיינים בהישגים מחקריים."

מסעות לפולין, אנדרטאות, מוזיאונים במחנות ההשמדה ותוכניות לימוד חווייתיות- כיצד נצליח לשמר את זיכרון השואה בקירבנו?

עם חלוף השנים והתמעטות ניצולי השואה בקרבנו, יש חשש כי יעלם זיכרון השואה ועימה לקחיה. "אל גיא צלמוות", ספרם החדש של פרופ' ניצה דוידוביץ ופרופ' דן סואן מאוניברסיטת אריאל, מתחקה אחר מפעלי ההנצחה השונים ובוחן את האפקטיביות שלהם. "כל המחקרים בספר עוסקים, מנקודות מבט שונות, בצורך בלימוד חוויתי כתהליך שבו הלומד רוכש מיומנויות וערכים כתוצאה מחוויה ישירה בלתי אמצעית." מסבירה פרופ' דוידוביץ, מעורכי הספר. "רצינו לבדוק האם סוג הלמידה הזו משפיע על הלומד והאם זה תורם להבנת נושא השואה".

במחקרה אשר פורסם בספר, העוסק באנדרטאות זיכרון, מסבירה ד"ר רות דורות מאוניברסיטת אריאל את חשיבות העיסוק בנושא: "ככל שמתמעטים שורדי השואה והדור השני אף הוא מתקדם בשנים וככל שהכחשת השואה מוסיפה להרים ראש, גובר הצורך להקפיא את הזיכרון, לצרוב את הרשע בזיכרון הקולקטיבי ולנצלו למטרות חינוך כדי למנוע את הישנותו." בעיניה של דורות, האנדרטאות הוקמו כמוזיאונים וכארכיונים מתוך צורך למלא את מקום הקבר והמצבה, הבית שנשרף והקהילה שחרבה עבור הניצולים. דורות מוסיפה ואומרת: "עם קום דור חדש תיהפך השואה לאירוע היסטורי במקרה הטוב או לסיפור שהפך למיתוס שהוא בדיה במקרה הרע. עלינו מוטלת החובה החינוכית להעביר אל הדור הבא תמהיל של עובדות היסטוריות וכן היבטים מוסריים, ישראליים- יהודיים ואוניברסאליים- דמוקרטיים."

מחקר בולט נוסף בספר עוסק במסעות לפולין. המחקר בדק כיצד נתפס המסע לפולין בעיני הורים, מורים, מדריכי מסע לפולין והמשתתפים במסע. המחקר מצא כי על אף שכולם מסכימים כי יש חשיבות למסע עצמו, יש נטייה להפריז בכוחה של החוויה להעביר מסרים לאורך זמן. בעיקר נמצא כי ההורים והמורים, מנקודת המבט המחנך, תולים במסע תקוות גבוהות מדי ומצפים מהמסע למלא פונקציות חינוכיות שהוא אינו מסוגל למלא. מסקנת המחקר היא כי על אף שיש חשיבות רבה לקיומו של המסע כחלק מלימוד השואה, המסע לא מסוגל להיות חוויה מלמדת יחידה.

עורכי הספר, פרופ' דוידוביץ ופרופ' סואן מוסיפים ואומרים כי: "בעידן הפוסט–מודרני של מחשוב, דיגיטציה ויצירת מציאות וירטואלית שבה עולמות נבראים ונעלמים בלחיצה על מקש ובדפדוף מגע, משימת ההנצחה איננה קלה. יש לקוות כי ההנצחה במוזיאונים והאנדרטאות, המנוגדים לעולם הווירטואלי, יתקבלו באהדה כ"מוצגי קבע". יש לתור אחר אמצעֵי הנצחה שיפנו אל הזיכרון החווייתי מכיוון שרק אמצעי שיעיר ויעורר את הרגש האנושי יצליח לבנות מונומנט בלב האדם, שאותו יישא עמו בכל אשר ילך."